אם
היא פונקציה טובה מספיק,
אזי
נוכל להתייחס לנגזרת
(השיפוע
של הקו המשיק לגרף של
בנקודה
)
כפונקציה
של
.
אזי,
מתוך
הפונקציה
,
אנו
מקבלים פונקציה חדשה
,
הנגזרת.
פעולת הגזירה מקיימת תכונות רבות (למשל, היא לינארית), וכמו כן, במידה ומבוצעת על פונקציות "נחמדות" מספיק, נוכל לבצע תהליך זה שוב ושוב:
|
|
התוצאה
של גזירה
פעמים נקראת הנגזרת הn-ית,
והיא
מסומנת על ידי
-
בסימון
זה נוכל להשתמש לכל מספר טבעי
,
בניגוד
ל"
' ” שבו
נוכל להשתמש רק עבור
קטן:
|
|
הערה
-
כמובן
שלא נוכל לגזור שוב ושוב כל פונקציה.
למשל,
הפונקציה
אינה גזירה עבור
-
יש
שם פינה:
|
|
לעומת
זאת,
הפונקציה
היא כן גזירה:
|
|
|
לכן
גזירה 3
פעמים,
אך
לא יותר.
הערות עבור הנגזרת שראינו בפרק 5 ישנם שני סימונים:
|
|
פעולת
הגזירה מסומנת על ידי קו מפריד או על ידי
.
בצורה דומה, עבור הנגזרת השניה נשתמש בסימונים:
|
|
ועבור הנגזרת השלישית:
|
|
עבור הנגזרת הn-ית, הסימונים יהיו:
|
|
הסימון של לייבניץ לנגזרת הראשונה מובן פשוטו כמשמעו כיחס כאשר אנו מדברים על דיפרנציאלים. היזכר כי ראינו בפרק 5 כי:
|
|
כמו כן, גם כלל השרשרת נראה נחמד בסימון הנ"ל:
|
|
מצד
שני,
הסימון
של ניוטון הוא קל יותר לשימוש כאשר אנו
חושבים על הנגזרת כעל פונקציה – על מנת
להעריך אותה בנקודה
,
נשתמש
בסימון הפונקציה הסטנדרטי
,
כאשר
אם נשתמש בסימון של לייבניץ,
ניאלץ
לרשום
.
יתרון
נוסף לסימון של לייבניץ מובחן במקרה בו
יש מספר משתנים התלויים זה בזה (לדוגמה-
במקרה
בו y
תלוי
במשתנים נוספים ל-x).
במקרה
זה
מסמן באופן מובהק את הנגזרת של
ביחס ל-
,
בניגד
לנגזרת ביחס למשתנה אחר,
לדוגמא
.
עבור
נגזרות גבוהות,
הסימון
הינו ברור מספיק,
אבל
במבט ראשון לא ברור למה בסימון של לייבניץ
הוא מופיע כ-
ולא
כ-
או
.
את
הסוגיה הזו נבין חלקית לאחר שנדון בטורי
טיילור.
א |
כאשר
אנו גוזרים פולינום,
נקבל
פולינום ממעלה אחת פחות.
כך,
כאשר
גוזרים פולינום מדרגה
|
||||
ב |
אם נגזור שוב ושוב נקבל:
תבנית
זו חוזרת על עצמה בגזירות נוספות.
כלומר,
|
||||
ג |
ובאופן
כללי
|