מעשה עשרה הרוגי מלכות (אייזנשטיין, אוצר המדרשים, ניו יורק 1956, כרך ב, עמ' תלט).

אמרו עליו על ר"י כ"ג שהיה משבעה יפים שהיו בעולם והיו פניו דומה למלאך ה' צבאות. כיון שכלו רוב ימיו של ר' יוסי אביו א"ל אשתו, אדוני אישי מה זה שאני רואה הרבה בני אדם שמצליחין בזרעם ואנו לא הצלחנו בבנים כי אין לנו יורש בן או בת? אמר לה ר' יוסי דבר זה גורם להם לפי שנשיהן משמרין עצמן כשיוצאין מבית הטבילה אם פגע בהן דבר שאינו הגון הן חוזרות לבית הטבילה וטובלות פעם שנית ולפיכך הם מצליחים בזרעם. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הרי אני מקבלת עלי להיות נזהר באותן הדברים. וכיון שהלכה לטבילה ויצאה מבית הטבילה פגע בה כלב אחד חזרה וטבלה פעם שנית, פגע בה חזיר חזרה וטבלה פעם שלישית עד פ' פעמים, אמר הקב"ה לגבריאל הרבה נצטערת הצדקת, לך והתראה לה כדמות בעלה, מיד יצא גבריאל והלך וישב בפתח בית הטבילה והיה נדמה לה כדמות ר' יוסי בעלה ותפסה והוליכה לביתה, ואותו הלילה נתעברה וילדה ר' ישמעאל ונעשה יפה תאר ויפה מראה כדמות גבריאל. ולכך נזדווג לו גבריאל כשעלה ר"י לרקיע.

נוסח אחר (Gottfried Reeg, ed., Die Geschichte von den Zehn Märtyrern, Tübingen 1985, 29, 31)

ואחריו הביאו ר׳ ישמעאל | כ״ג ואמרו חכמים ר׳ ישמעאל היה אחד מז' יופ' שהיו בעולם. ולמה זכה לכך מפני שאביו | אלישע כהן גדול היה. ולא היו מתקיימין לו בנים שבשעה שהיתה יולדת אשתו היה מת אותו ילד. אמרה לו אשתו מפני מה להללו צדיקים גמורי׳ יש להם בנים גמורים כמותם ואנו אין לנו אפי׳ אחד קיים אמ׳ לה הם נוהגין בנפשותיהן טהרה וטבילה בשעה שהם עולים למטה בשעת תשמיש בין בדבר ובין שלא בדבר הם ונשיהם. אמר' לו אם כן אף אנו ננהוג בנפשותינו כך׃ מיד קבלו על עצמם. פעם אחת ירדה אותה צדקת לבית הטבילה וטבלה ועלתה וראתה לפניה | חזיר חזר' לבית הטבילה וטבלה ועלתה וראתה לפניה גמל. חזרה | וטבלה ועלתה וראתה מצורע. חזרה וטבלה עד מ' פעמי׳ לסוף מ' | פעמי׳ אמ׳ הקב״ה למיטטרון רד ועמוד לפני הצדקת הזאת ותאמר | לה שהלילה 'זה תתעברי בן זכר ור' ישמעאל שמו באותה שעה ירד | מיטטרון בדמות בן (אדם) ונתעטף והקשיט את עצמו ועמד על פתח המקווה. מכאן אתה למד שצריך אדם לקשט עצמו בבגדים נאים וילך ויעמו׳ לפני אשתו בשעה שעולה מן הטבילה. ועלתה וראתה והלכה לביתה ונתעברה באותה הלילה מר׳ ישמעאל והיה דמותו כיפיות דמות מטטרון | סינדיקנום לר' ישמעאל שכל זמן שהיה רוצה ר׳ ישמעאל לעלות לרקיע היה | מזכי׳ את ה׳ ועולה וגבריאל היה מספר לו כל דבר שהיה רוצה

מפגש בקדש הקדשים (בבלי ברכות ז ע"א)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך

שמעון הצדיק על מפגש בקדש הקדשים

ויקרא רבא, כא-יב, מרגוליות וכל אדם לא יהיה באהל מועד. ר' פינחס ור' חלקיה בש' ר' אבהו אפילו אתם שכת' בהן ופניהם פני אדם וגו' לא יהיה באהל מועד בבאו. בשנה שמת בה שמעון הצדיק אמ' להן בשנה הזאת אני מת. אמרו מנין אתה יודע, אמ' להן בכל שנה ושנה זקן אחד לבוש לבנים ומתעטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. אמ' ר' אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקב"ה וכבודו היה נכנס עמו ויוצא עמו. אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה, אלא כההוא דאמ' ר' [סימון] פינחס בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. עליו הוא אומר כי שפתי כהן ישמרו דעת

ויקרא רבא, כא-יב, ווילנא וכל אדם לא יהיה באהל מועד בשנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי אמר ר' אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקב"ה בכבודו היה נכנס עמו ויוצא עמו אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'.

ירושלמי יומא כז ע"א ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת אמרו לא מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי ר' אבהו והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה:

בבלי יומ' לט ע"ב מנחות קט ע"ב תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם

תוספתא סוטה פרק יג שנה שמת בה שמעון הצדיק [אמר להם בשנה זו אני] מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם כל ימות הכפורים היה זקן [אחד לובש] בגדים לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי [ויוצא] עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת משמת שמעון הצדיק פסקו מלברך בשם (ס"א) [נמנעו אחיו מלברך בשם]: